החלטה בתיק ע"מ 2350/13

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה ברכב שאינו רשום באזור, לאחר ששתה משקה אלכוהולי, ותוך החזקת 6.63 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש. כשראה המשיב מחסום משטרתי בכביש 437, סובב את רכבו והחל לנסוע בניגוד לכיוון התנועה כדי להימלט מן השוטרים. בנסיעתו אילץ המשיב כלי רכב שנסעו מולו לסטות מנתיבם כדי להימנע מהתנגשות, וחצה שני צמתים כשהיה אור אדום ברמזור. רק לאחר ששוטרים הקימו מחסום בכביש, עלה בידם לעצור את המשיב. תוך כדי הנסיעה השליך המשיב מן הרכב את הסם שהחזיק בו.

התביעה ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבית המשפט קמא כתב כב' השופט רס"ן אברי איינהורן כי אמנם אין מדובר בעבירה פשוטה אלא בנהיגה מסוכנת ביותר, אך עדיין מוצא הוא הצדקה להסתפק בחלופת מעצר בדמות הפקדת ערבות כספית של 15,000 ש"ח, וערבות צד ג' של שני ישראלים, בסך 20,000 ש"ח כל אחד.

על החלטה זו עררה התביעה הצבאית.

בדיון בערר טענה התובעת הצבאית, כי העבירות שבהן מואשם המשיב חמורות ומסוכנות, ופסיקה רבה של בתי המשפט באזור ובישראל מורה כי יש לעצור בגין כאלה עד תום ההליכים.

הסנגור הנכבד לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה, אך טען כי צדק השופט קמא כשהסתפק בחלופת מעצר. לדברי הסנגור, הסיבה לבריחתו של המשיב מן השוטרים הייתה חששו מכך שיתגלה שהוא מסיע ברכבו אישה נשואה שאינה אשתו. עברו הפלילי של המשיב נקי לחלוטין ועל כן יש לשקול בחיוב חלופת מעצר, כפי שהורתה גם פסיקה של בית המשפט העליון. חלופות המעצר שקבע בית המשפט קמא מספיקות כדי למנוע את חזרתו של העורר על העבירות, ומבטיחות התייצבותו למשפט.

בחנתי את הפסיקה שהציגו הצדדים. הסנגור הציג פסקי דין של בית המשפט העליון בישראל במקרים בהם נאשמים בעבירות של בריחה מן המשטרה בנהיגה פרועה שוחררו בתנאים מגבילים שונים (בש"פ 2465/05 סלימאן אל חמידי נ' מ"י (פורסם בנבו 23/3/2005); בש"פ 10550/05 מ"י נ' טאהה מוחרב (פורסם בנבו, 15/11/2005); בש"פ 347/05 מסלח קורען נ' מ"י (פורסם בנבו 23/1/2005); 5674/13 מ"י נ' מיכאל כהן (פורסם בנבו 22/8/13)). לעומת זאת, התביעה הציגה פסיקה, הן בבית המשפט העליון והן בבית משפט זה, שיש בה אמירה ברורה: מי שנמלט מן המשטרה תוך נסיעה מהירה ופרועה - מלמד על עצמו כי נשקף ממנו סיכון ממשי לשלום הציבור וביטחונו, ובדרך כלל יצדיק הדבר מעצר עד תום ההליכים. עם זאת, לא נשלל הצורך לשקול כל מקרה לגופו, ולבחון אם יש חלופת מעצר מתאימה. (ראה בש"פ 7701/10 בילאל שתיוי נ' מ"י (פורסם בפדאור 27/10/2010); ע"מ 1616/13 וליד עווד; ע"מ 2314/13 בסאם עראערה)

ואכן, לו היה המשיב אדם נורמטיבי שהסתבך בבריחה משוטרים בשל טעות רגעית בשיקול דעת - אפשר שהיה מקום לשקול חלופת מעצר. אך מכלול מעשיו של המשיב מלמד על זלזול מוחלט מצידו בנורמות התנהגות נאותות ובמי שמייצג את החוק. המשיב הודה כי הוא משתמש בסמים מזה שנתיים ויותר, "בכל פעם שיש לו בעיה". הוא נהג ברכב לאחר ששתה משקה אלכוהולי. לפי עדויות השוטרים נדף ממנו - ומן הנוסעים האחרים ברכב - ריח חריף של אלכוהול, וברכב נמצא בקבוק וודקה. לפי עדות חברתו של המשיב, כל שלושת נוסעי הרכב השתכרו לחלוטין לפני הנסיעה. המשיב סירב לבצע בדיקה כלשהי לבירור רמת שכרותו.  המשיב החזיק ברכב סם מסוכן, נהג ברכב ישראלי שאסור לו לנהוג בו, בחר לברוח משוטרים במקום להציג את רישיונותיו, סיכן משתמשים אחרים בכביש וחצה צמתים באור אדום. אם להאמין לטיעוניו של המשיב ושל הסנגור הנכבד - שלא הוצגו להם תימוכין חיצוניים - המשיב גם לא מציית לנורמות של החברה בה הוא חי, הנוגעות לבילוי עם נשים נשואות. הוא שהה ברכב עם אדם שיש לו עבר פלילי עשיר ביותר. לאור כל אלה, מניין לנו כי דווקא עתה יחליט המשיב לפתע לציית לחוק, ויתייצב למשפט, שבסופו - אם יורשע - הוא צפוי לעונש משמעותי למדי?

בנסיבות כאלה, אני סבור כי לא נכון היה לשחרר את המשיב ממעצר, ואני מקבל את ערר התביעה. המשיב ייעצר אפוא עד לתום ההליכים בבית המשפט קמא.

ניתנה היום, 11 בדצמבר 2013, ח' בטבת התשע"ד, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: